החופש הגדול


את הפוסט הזה רציתי כבר לכתוב בחופש הגדול, אבל בתור אמא לשלושה ילדים קטנים לא ממש מצאתי את הפנאי לזה.. בין הבילויים, הטיפולים, הבישולים…

דווקא בחופש הגדול שמתי לב לשינוי הגדול שעברתי עם עצמי במהלך השנים.אז עכשיו, שנגמר החופש הגדול אני יכולה לשבת ולכתוב את שעל לבי.

כשרק התחלתי את האמהות שלי, בילדה הראשונה, הרגשתי צורך להגן על הגבולות שלי, על הספייס שלי, תמיד היה חשוב לי הזמן שלי, המקום שלי. שמתי אותה בצהרון גם בימים שהיה לי זמן, רק מהחשש שילקח לי החופש…

הרגשתי שאני צריכה גבולות מאוד ברורים ופיזיים, כי אחרת הרגשתי שאני נעלמת, שחודרים לי לספייס, הייתי בלחץ. דווקא מהמקום שתמיד נעלמתי, התמזגתי עם כולם, הרבה פעמים לקחתי מחשבות, תחושות ורגשות של אחרים והתבלבלתי לחשוב שהם שלי, עלה לי הפחד שגם פה באימהות אני אעלם.

מהמקום הזה, שהגיע החופש הגדול, תמיד נלחצתי, מה עושים??? עכשיו חודש-חודשיים נעלמים??? אין אני???

ואני זוכרת שהייתי משריינת את בן זוגי וממלאה  לנו את החופש, דואגת שהוא לוקח גם חופש, טסים, נוסעים, עושים… העיקר לא להיות לבד בכל ה"בלגאן" הזה.

והשנה, שמתי לב שזה החופש הגדול הראשון, שלא תכננתי כלום!!!

לא הרגשתי צורך לשריין מראש את בן זוגי שיהיה איתי שבועיים פן אתמוטט,(ואני לא אומרת שאין קטעים קשים, שכבר מרגישים מלאים ועייפים, ברור !!! שיש ועם זאת יש גם המון כיף בביחד הזה, בלי גבולות חיצוניים אלה עם גבולות פנימיים.

תמיד הרגשתי שאני צריכה לשים גבולות ולא תמיד ידעתי איך, לכן הרבה פעמים לקחתי את זה לקיצוניות, שהיא הייתה  להדוף מעלי, לשים גבול פיזי, להרחיק…

היום עם הרבה עבודה (שלא נגמרת) אני מרגישה שהרווחתי את עצמי ואת האימהות שלי, את החוויה, להצליח לחוות את הילדים שלי מקרוב, באמת להיות נוכחת. עם כל הכיף והקושי שבדבר.

מה שגיליתי זה שהחופש הגדול האמתי הוא פנימי ולא חיצוני!!!

וברגע שגיליתי את זה וגיליתי את החופש שלי, אני יכולה להיות עם הילדים שלי, בלי גבולות פיזיים, פשוט להיות ברגע, בנוכחות, בשקט, ברעש, גם זה בסדר… ליפול, לקום, לסלוח לעצמי…

בלי צורך להרחיק אותם כדי לפנות לי ספייס. הספייס תמיד קיים, ברגע שמצאתי את עצמי!

אז אפרופו החופש הגדול….

אני שואפת כל יום להיות בחופש הגדול, שהוא פנימי….

ושהם אחרי חודשיים יחזרו למסגרות 🙂

Comments & Responses

Comments are closed.