הנתיב המהיר


מכירים את זה שלפעמים אנחנו מחפשים תשובות מבחוץ, שלט-150x150למרות שאת כל התשובות יש לנו בפנים.

היום בבוקר קמתי עם התלבטות שיש לי כבר כמה ימים והחלטתי להרים קלף עם מסר. המסר שקיבלתי היה כל כך מדויק, הוא אמר כשיש התלבטות לא להקשיב למחשבות שלנו, כי הן מטעות אותנו, אלה להקשיב לגוף שלנו.

לקחת את אחת האפשרויות ולנשום לתוך הגוף, לראות איך זה מרגיש בגוף שלנו. אם הגוף נשאר רגוע ונינוח אז ללכת עם האפשרות הזו ואם הגוף מגיב בחוסר נוחות, כאב, כיווץ או כל תחושה פיזית לא נוחה זה אומר שהתשובה היא לא, לא ללכת עם האפשרות הזו.

העניין הוא שלפעמים אנחנו לגמרי יודעים את התשובה אבל יש משהוא שהוא גדול מאיתנו שדוחף אותנו לא ללכת עם התשובה הזו. בדרך כלל המשהו הזה זה פחד. הוא דוחף אותנו לא ללכת עם תחושת הבטן שלנו בגלל שאם תלך איתה ותעשה את מה שהיא אומרת, כנראה יעלו רגשות שאתה מעדיף לא להרגיש אז אתה בוחר בדרך "הקלה".

אז זהו, שלא ! בדרך כלל הדרך הקלה היא סוג של שביל מילוט לא להתמודד עם מה שאתה אמור להתמודד, העניין הוא שזה רק נראה כמו שביל מילוט , בעצם אתה סוחב את כל "הקיטבג" שלך אתך ואם לא תפרוק מה שאתה צריך לפרוק עכשיו ותעשה קיצור דרך , אתה בעצם רק מאריך לך את הדרך.

לכל אחד יש את המסע שלו והדרך שבה הוא צריך לצעוד, אם אנחנו מספיק אמיצים אנחנו הולכים בה עם כל הקשיים, לפעמים שאנחנו מרגישים שאין לנו כרגע כח להתמודד אז אנחנו מחפשים "מפלט" העניין הוא שבעצם את השיעור שהיינו אמורים לעבור לא עברנו וחזרנו לאותה הנקודה.

זה דומה לזה שנוסעים באוטוסטרדה ואז במקום לנסוע ישר מתבלבלים ועולים על המחלף ואז צריכים להסתובב כדי לחזור לכביש הראשי. בעצם מה שעשינו זה בזבזנו זמן ובסופו של דבר חזרנו לאותו מסלול.

שיש מודעות אפשר לבחור אם בגלל הקושי בא לנו לרדת ביציאה, לבזבז זמן ובסופו של דבר לחזור לאותה נקודה או להיות אמיצים ולהמשיך בדרך למרות הפחד מלחוות ולהרגיש את מה שאנחנו כל כך לא רוצים.

שהייתי צעירה, לפני 20 שנה בערך, נסעתי לניו יורק וגרתי שם תקופה. במהלך התקופה פגשתי בחור אמריקאי והפכנו לזוג. בתוך תוכי ידעתי שזו חוויה וקשר לעכשיו ולא לטווח הרחוק, ונהנתי מהרגע.

הגיע הזמן שלי לחזור לארץ, ולא היה לי בכלל ספק שזה מה שאני צריכה לעשות, למען האמת חיכתה לי עבודת החלומות שלי לאותה תקופה, חיכו לי שאחזור לארץ כדי שאתחיל לעבוד ( זה היה בהפקת אירועים באחת החברות המובילות בשוק ).

חזרתי לארץ ופתאום עלה בי גל של פחד, אחרי תקופה שלא הייתי בארץ, הרגשתי אבודה ותלושה, עלו בי רגשות של בדידות, כאב ועצב וכל מה שחשבתי עליו זה איך אני בורחת מהתחושה הזאת.

אחרי כמה ימים, שבועות, אני כבר לא ממש זוכרת, רק זוכרת שזה היה די מהיר, הבנתי שאני צריכה לחזור לניו יורק "לאהוב" שלי. מצאתי את כל הסיבות למה הוא אהבת חיי ואיך אני רואה אותנו ביחד, למרות שכאשר הייתי שם לא הרגשתי כך. אבל הפחד היה חזק ממני באותה תקופה להיפתח לכל התחושות שעלו בי.

אני תקתקנית מטבעי, כבר מצאתי דרך איך להוציא עוד פעם ויזה ( שהרי זה גם לא היה פשוט אחרי שכבר חזרתי ). ההורים שלי למרות שזיהו לדעתי את המניע שלי , לזכותם יאמר שנתנו לי לעשות את הטעות שלי. (למרות שכמובן ניסו לדבר איתי ).

דיברתי עם החבר שלי ואמרתי לו שאני חוזרת אליו, כמובן שהוא היה שמח אך זה העלה גם לו חששות, שאני עוזבת ככה עבודה שחיכתה לי וכל כך מהר באה.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם תהפכו פחד יש דחף, לגמרי הייתי שם, פעלתי מתוך דחף עצום לא להרגיש את מה שעלה בי.

מה שיפה זה שהיקום נותן לנו מה שאנחנו רוצים, אז גם שאנחנו רוצים "לטעות" הוא מאפשר לנו גם את זה, הוא מאפשר הכל!!!

הגעתי בחזרה לניו יורק וכמובן אחרי תקופה קצרה החבר שלי לקח אותי לשיחה וחתך את העניין. האגו נפגע קצת, אין ספק אבל מעבר לזה בדיעבד הודתי לו מעמקי נשמתי שהוא שלח אותי בחזרה למסלול שלי ולא נתן לי לברוח יותר מידי.

לקחתי מטוס וחזרתי לארץ, הפעם בלי העבודה שחיכתה לי, כמו לכל דבר גם לרדת במחלף יש מחיר. אבל היקום דאג לי, למרות הטעות שעשיתי הייתה דרך נוספת, דרך חלופית שהפכה לראשית.

פגשתי הפעם משהיא בניו יורק שקישרה אותי בארץ למישהיא  שעובדת בעיצוב תפאורה בארץ ודרכה נכנסתי לעולם הטלוויזיה והעיצוב, היא הייתה מורה שלי ולימדה אותי. ומשם עבדתי כשמונה שנים בעיצוב תפאורה וסטים בטלוויזיה.

אז לענייננו, אכן עשיתי סיבוב וחזרתי בחזרה למסלול שלי, וכמובן שליקום יש אין ספור אפשרויות עבורנו, ברגע שאנחנו מוכנים ללכת בדרך שלנו, באמת, תמיד אפשר לחזור למסלול הראשי. משפט יפה ששמעתי שאם תוכנית א' לא עובדת לא לדאוג יש עוד 21 אותיות…

וגם אם לפעמים מרגישים שאין כוחות ורוצים לעשות קיצור דרך, העיקר בסוף לחזור למסלול, כי שם נמצא האושר וההגשמה.

בהמשך הדרך וההתפתחות נפתחתי לכל הרגשות שברחתי מהם ומשם נפתחתי לשלווה ולשקט, אז המשכתי את המסע שלי לעבר הטיפול.

אז אם יש לכם התלבטות לגבי בחירה מסוימת, תנשמו עמוק ותרגישו בגוף ממה הבחירה נובעת?

מפחד? מהאמת? יהיו לכם שתי אופציות, אחת זה ללכת עם האמת ועם מה שאתם יודעים שאתם צריכים לעשות, למרות הפחד.

ושתיים זה להיכנע לפחד, ולתת לו לנהל אתכם. והוא כנראה יגרום לכם לסטות מהמסלול או לפחות לעשות עיקוף, שגם זה בסדר, העניין זה בסוף לחזור אליו. להיות מספיק אמיצים לפני או אחרי. רצוי לפני אם יש את הכוחות.

לבחור בחירה מודעת, להקשיב לגוף, לנשום, לא לחפש את התשובות בחוץ אלה עמוק בפנים, שם הן נמצאות, לזהות את המניע לפעולה.

 אמת או פחד?

אני את התשובה לשאלה שלי מהבוקר קיבלתי, והרבה בזכות הפוסט הזה, אז תודה.

Comments & Responses

Comments are closed.