ילדים של החיים


לאחרונה החלו להגיע אלי ילדים לטיפול, הם פשוט התחילו להגיע כמו ללמד אותי משהו,
מעבר למה שהילדים שלי מלמדים אותי, יום, יום.

למי מאתנו שיש ילדים יודע שזה גם כיף, גם קשה, מתגמל, מכשל, הכל תקף…

מה שלמדתי ועודני לומדת יום יום, בעניין ילדים, זה לראות אותם כשווים.

 אומנם הם ילדים, הם צריכים הכוונה, מסגרת, ביטחון, גבולות ועם זאת יש להם מתנה שהם באו אתה, כל ילד והמתנה שלו, שהיא רק שלו וייחודית רק לו והתפקיד שלנו בתור הורים זה להעצים אותם ולעזור להם למצוא אותה.

להיות להם שהם מגלים את העולם, לתת להם ביטחון ולכוון אותם פנימה… לתוך הלב שלהם!

לגלות את התשוקה שלהם, האהבה שלהם, שם נמצאת המתנה שלהם לחיים.

לפי החוויה שלי, לכל הורה יש את הילד שנולד עם אצבע מותאמת אחד על אחד, ללחוץ על הנקודות הכי כואבות שלו.

אבל אתם יודעים מה? זו בעצם מתנה (עם כל הקושי שבדבר, מניסיון כמובן). אם אנחנו לוקחים את זה כהזדמנות, זה בדיוק היכולת שלנו לראות את נקודת התורפה שלנו, את הקושי, הכאב ולראות מה יש שם בעצם? ולהסכים לעשות שם עבודה עם עצמנו.

כי אם זה נוגע בנו בכזו עוצמה אז מן הסתם יש שם כאב או קושי שהוא שלנו. כמו שכל אחד יכול להפעיל אותנו בנקודה הזו, הביאו לנו את המסלול המהיר לצמיחה.

משהוא מהבית, שכל יום, כל היום, נמצא אתך ומפעיל את אותה הנקודה.

בניגוד למישהוא חיצוני, אי אפשר פשוט לקום וללכת, לחתוך את הקשר כי לא מתאים לי, זה לחיים.

זו המתנה! או שאתה עושה עבודה עם עצמך או שחבל לך על הזמן, מאבק אינסופי שמתיש את שני הצדדים והרגשה שמשהו פשוט לא עובד.

כל ילד הוא אהבה אין סופית וכל ילד מחפש אותה מבחוץ (עד שהוא מתעורר בגיל מבוגר יותר ומגלה את עצמו כאותה אהבה, להזכירכם גם אנחנו ילדים של החיים J)

אותו ילד ישיג אותה בכל דרך, אם בדרך נעימה, ואם לא אז בדרך לא נעימה. העיקר לקבל את אותה אהבה.

העניין זה להצליח לראות את אותם ילדים בגובה העיניים, כולנו במהות שלנו שווים. אנחנו לקחנו על עצמנו הפעם את תפקיד ההורה, כמו את תפקיד הילד…

כל מה שאני כותבת ומשתפת זה דבר ראשון בתור אמא, כך שאני חיה גם את הקשיים, ה"כישלונות" שלי, ההצלחות והניסיונות.

זה לא בהכרח קל, אבל מי אמר שהחיים תמיד קלים? לפחות הם מתגמלים.

דבר שאני עושה לפעמים עם הילדים שלי זה "נמסטה"- נמסטה אומר שהאור שבי רואה את האור שבך! מסתכלים אחד לשני בעיניים, שמים ידיים בהודייה ואומרים אחד לשני "נמסטה".

תנסו לעשות את זה עם הילדים לפני השינה או בבוקר, לי זה עוזר להתחבר ישירות ללב שלהם ולראות אותם ואת האור שהם. תנסו לעשות הרגל כזה ותראו איך זה משנה את היום, את ההסתכלות. והם רואים שרואים אותם, אבל ב-א-מ-ת רואים אותם.

ותודו, תודו להם כל יום שהם בחרו בכם להיות ההורים שלהם, שהם חולקים אתכם את החיים, האהבה, תודו להם שהם גורמים לכם לצמוח ולגדול, יום יום.

ותודו גם לעצמכם שאתם מסכימים לגדול, ליפול, להצליח, להיכשל…

להיות במסע הנפלא הזה של החיים.

כי בסופו של דבר,

כולנו ילדים של החיים…

Comments & Responses

Comments are closed.