רוחות של שינוי


היום קמתי בבוקר עם חלום שאני ובן זוגי נפרדים, קמתי עם תחושות קשות, רוחות-של-שינוי1-150x150זה התחבר לי לפוסט הקודם שלי על זוגיות. הרגשתי בחלום את התחושות של הבור שדיברתי עליו, תחושות של עצב, כאב, פחד.

קמתי עם התחושות האלה והרגשתי שיש פה איזה אנרגיה עתיקה. שיתפתי את בן זוגי בחלום והוא שאל, למה, על מה רבנו? אמרתי לו שאני לא זוכרת וגם זה הרגיש לי לא רלוונטי, הרגשתי שמה שהיה חזק בחלום זה האנרגיה הזאת, של הפחדים והבור שלי.

פשוט אפשרתי לעצמי להיות באנרגיה הזו, לא שהייתה לי ברירה היא פשוט הייתה (בדיעבד הבנתי שהיא עלתה שוב כדי להשתחרר, השאריות מהישן. בחלומות אנחנו גם משחררים אנרגיות ופחדים). אם פעם הייתי נבהלת ונופלת לשם עם הפחד שזה יבלע אותי, היום אני פשוט נוכחת לרגשות שפה. בלי הסיפור שמחובר להם. מאפשרת להם להיות ומתפללת להיפתח אליהם כדי שהאנרגיה הזו תעבור בי ותצא.

בהמשך הבוקר דיברתי עם חברה שאמרה לי שהמורה שלה לתטא הילינג אמרה לה שזה שבוע ותקופה עם אנרגיות חדשות לצד האנרגיות הישנות ויש ביניהם קונפליקט שבא לידי ביטוי בדרכים שונות.

אתם מכירים את זה שפתאום מישהו אומר לכם בדיוק את מה שהייתם צריכים לשמוע!  כאילו השיחה אתה הייתה כדי שאשמע את המשפט הזה, המלאכים שלי דיברו אלי דרכה. בבוקר שקמתי התפללתי לשחרר את האנרגיה, את התחושות האלו שקמתי איתם והנה המשפט הזה עשה לי סדר.

יש משפט שאומר שתפילה זה הדרך שלנו לדבר עם אלוהים ואינטואיציה זה שאלוהים לוחש לנו באוזן. לפעמים עם כל הרעשים מסביב אנחנו לא מקשיבים לאינטואיציה. עם הפחדים שלנו, הפחדים של הסביבה, אנחנו מתבלבלים הרבה פעמים ולא מקשיבים למה שאלוהים לוחש לנו. זה כמו רדיו שלא מכוון בתחנה ויש את כל הרעשים מסביב. צריך לעצור, לנקות את כל הרעשים החיצוניים  ולהקשיב פנימה, לתחושת בטן.

בחלום הרגשתי את האנרגיה הישנה שלי, לא באמת שלי. זאת האשליה שפעם חשבתי שזה אני והייתי נצמדת אליה , כמו שהיא נצמדה אלי. רקדנו לנו ביחד. סוג של ייאוש, תהום שכזה. תחושה של קורבן של החיים ופסיביות.

לאחר שהתפללתי ותפילותיי נענו והגיע לי המשפט על האנרגיות החדשות שנכנסות לכדור הארץ והקונפליקט עם הישן, זה החזיר לי את הדברים לפרופורציה בחזרה. הבנתי שהחלום שיחרר אנרגיה ישנה שכבר לא רלוונטית מבחינתי ( ולמרות שכבר שחררתי הרבה ממנה כנראה יש עוד מקומות שמשתחררים).

הייתה תקופה בחיי שהרגשתי פחד להתחייב לדברים, מהחשש שלא יהיה לי זמן, הרגשתי שזה סוגר עלי, וכל מיני פחדים שהיו קשורים לנושא. לאחר דרך שעשיתי נפל לי האסימון שמבחינתי לא להתחייב זה לא להיות נוכחת בחיים.

זה הרגיש לי כמו הכפתור של הדוד שלוחצים עליו ואז הוא דולק, כך הרגשתי. כל בוקר אני צריכה לקום וללחוץ על הכפתור של הדוד ולהדליק אותו וככה להדליק את עצמי, את הנוכחות שלי. זאת לא הייתה ברירת המחדל שלי עד היום, היה לי יותר נח להיות ולא להיות, לקחת אחריות עד גבול הנוחות שלי ומעבר לכך לא לצאת מאזור הנוחות ולא לקחת אחריות ולהתחייב.

כשהסכמתי להדליק את הכפתור בבוקר, נכנסתי לעשיה, התחייבות ונוכחות. ראיתי איך ברגע אחד של החלטה אני יכולה לשנות את מצב התודעה שלי ולהיות במקום אחר לגמרי, נוכח!

יש פה בחירה, או לחיות את החיים, לזרום איתם ושהחיים ייקחו אותי לאן שאגיע, להיות ולא להיות. כמו סוג של רוח רפאים, שיכול להעלם מתי שבא לו. או להחליט להיות נוכח! מבחינתי זה אומר להתחייב, להיות פה ועכשיו,  קיים!

בעצם לצאת מאזור הנוחות שלי. כל מקום שעולה בי פחד, אני אומרת לעצמי ללכת לשם, להגיד כן! בסופו של דבר אני מרוויחה בגדול. אני נהנית, בעשיה, האנרגיה זורמת והיקום מביא אתו הפתעות.

שאתה הולך צעד אחד לכיוון החסד אז החסד בא אלייך באלף צעדים.  צריך פשוט להגיד כן לחיים, אני פה ונוכח. וללכת לתוך הפחדים, במקום לברוח מהם.

בבוקר שקמתי עם התחושות הקשות, של האנרגיה הישנה שהרגיש כמו שהם שאבו אותי, קיבלתי מסר, ששינה לי את כל היום. מהמקום שרציתי להעלם ולחזור לדפוס המוכר, הלכתי ולחצתי על הכפתור והדלקתי את עצמי מחדש.

בנקודות האלו שלנו שאנו נופלים לישן, לעתיק, לבררת מחדל שלנו, כל אחד והמקומות שלו. צריך לעצור, להיפתח, לקחת אוויר ולהדליק את הכפתור. להגיד כן לחיים, כן לנוכחות ולשינוי.

בסופו של דבר אנחנו מרוויחים מזה והולכים צעד אחד קדימה.

כסגירה לחלום, למחרת שקמתי ויצאתי מהבית ראיתי זוג יונים יושב על השער שלנו זה לצד זו, זה היה מסר נוסף. המסר היה שלא תוכן החלום, הפרידה, היה רלוונטי אלה התחושות הישנות שהשתחררו שם. אלו שהפעילו את ברירת המחדל שלי.

ואנחנו כמו זוג יונים….

אפשר לבקש תשובות מהיקום ולהישאר פתוח לאיך שהתשובות מגיעות אלינו. זה יכול להיות במשפט , בשיר, בתמונה או בכל צורה מפתיעה.

רק צריך להישאר פתוחים, למסרים ולקסם של החיים.

Comments & Responses

Comments are closed.