fbpx

טיפה בים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אם אתה לא יכול לשנות את העולם, תשנה את עצמך. טיפה-בים-150x150אם תשנה את עצמך, תשנה את העולם.

משפט יפה שקראתי הביא אותי לכתוב את הפוסט הבא “במהלך צמיחתך אל תחשוש לעורר כעס בלב אנשים אחרים. כעסם הוא רק התממשות של חוסר הביטחון שלהם אבל הפחד שלך מהכעס הזה עלול לעקב אותך”

כולנו מחוברים לכולם, כמו רשת קורי עכביש. שאנחנו עושים צעד, יש לזה השפעה על הסביבה שלנו. אנחנו, בחרנו לעשות את הצעד, את המעשה שעשינו, העניין שמי שנמצא סביבנו לא בהכרח בחר את הצעד שלנו ובעצם זה שאנחנו עשינו אותו , מכוון שכולנו מחוברים ברמה האנרגטית, זה מושך את האחר גם לעשות צעד, גם אם זה בכלל לא הייתה הכוונה שלו.

בדרך כלל כל שינוי מתחיל בהתנגדות, הרצון לשמור על הקיים, המוכר, הביטחון.  גם אם הוא רע, לפחות הוא מוכר.

אחרי הכיווץ הראשון, של ההתנגדות, החומות עולות, רק לוודא שהכל נשאר בדיוק כפי שהוא ויש ביטחון. לאחר מכן מאחורי החומות משהו מתחיל לחלחל, להתרכך ואז יש בחירה אם ללכת עם השינוי או להתנגד לו ולהישאר עם המקום “הבטוח ” שלנו.

כשאני הייתי בתהליך שלי, כמו שכבר ציינתי בפוסט הקודם, ממש רציתי שהבן זוג שלי ילך גם הוא. במסע יש 5 סדנאות. שהלך לראשונה, דחפתי אותו לשנייה, שהלך לשנייה  דחפתי אותו לשלישית וידעתי שה “מטרה” שלי שהוא יגיע לסדנה על האגו , ידעתי שמשם אני יכולה לשחרר, כי משהוא בתוכו ישתנה ואני את שלי עשיתי.

שהגיע הסדנה המיוחלת, כמובן הייתה לו התנגדות. הוא מצא את כל הסיבות למה הוא לא הולך אליה. שתי הסדנאות האחרונות נערכות בחול וחלק מהתירוצים היו שלחול הוא לא נוסע לסדנה, זה יקר, זה ארוך ועוד כל מיני תירוצים.  ניסיתי בכל דרך להסביר לו שזה, זה!!! משם הוא חוזר אחרת אבל המאמצים שלי לא צלחו ופשוט הבנתי שאין לי יותר מה לעשות.

 התפללתי ואמרתי שאני עשיתי כל מה שאני יכולה ואם הוא צריך ללכת לסדנה אז שיקרה משהוא ושמפה אני משחררת. למחרת הוא קם ואמר לי שהוא חלם חלום והבין שהוא צריך ללכת לסדנה ובאותו היום נרשם.

כמובן ששמחתי מאוד. הוא נסע לשבוע לסדנה וערב לפני שחזר חלמתי שהוא חוזר שונה. אכן החלום היה אמיתי, וקרה מה שייחלתי וידעתי. הוא עבר סדנה עמוקה, משנה חיים ואכן חזר שונה.

לסדנה האחרונה לא היה חשוב לי אם ילך כי ידעתי שאת השינוי הקריטי הוא עבר אבל איך שהוא נחת הוא אמר לי שהח’ברה רוצים שהוא יבוא לסדנה הבאה. חייכתי לעצמי.

שחזר מהסדנה, הוא חזר במקום מאוד פתוח, מאוד מחובר. הוא עבר תהליכים חזקים ועוצמתיים. שהוא חזר מהסדנה הראשונה בחול הייתי הכי מאושרת שהוא עבר את התהליך ומשהו נפתח אצלו, הרי זה מה שרציתי, בשבילו, בשבילי ובשביל שנינו.

שהוא חזר מהסדנה השנייה, הפעם הרגשתי איזה שהוא כיווץ, פתאום היה לי כבר פחות נח. הרגשתי פתאום שנלקח לי “המקום” של הרוחנית בבית. עד עכשיו זה היה “התפקיד” שלי  ופתאום הוא בעצמו תפס את המקום הזה עם חברים, עם אנשים. פתאום הרגשתי שעולה בי קנאה, נעצרתי וניסיתי להבין מה זה? מה התחושה הזו… והבנתי שהיה לי מקום בחיים ואמונה שאין לי מקום בעולם הזה. גדלתי כתאומה זהה והתחושה שלי “בזוגיות” שגדלתי בה זה שאין לי באמת מקום, אני מתחלקת במקום שלי ובעצם כל דבר שקורה זה על חשבוני.

כשנכנסתי לזוגיות עם בן זוגי, המקום שלי היה מאוד ברור ומוגדר. אני ה”רוחנית” והוא ה”פרקטי”, זו הייתה פחות או יותר חלוקת התפקידים בינינו ופתאום הרגשתי שהוא נכנס לי לטרטוריה.

רציתי שיצמח ויגדל אבל עד איפה שמתאים לי. ברגע שזה פרץ את הגבולות זה העלה אצלי את כל התחושות הקשות שלי, של אין לי מקום.

מטבעו הוא קלט את התחושות שלי וניסה להפחית מעוצמת החוויה, הוא ניסה ל”הקטין” את עצמו בשביל שלא ארגיש את מה שחוויתי.  זיהיתי את זה ודיברתי אתו הכי גלוי. אני זוכרת שישבנו בסלון ואמרתי לו שאני מאוד שמחה בשבילו ועם זאת זה מעלה בי תחושות קשות לגבי עצמי, לגבי המקום שלי בעולם ולגבי  מה בעצם אני שווה, עכשיו ש”לקחו” לי את התפקיד. ביקשתי ממנו שלא ינסה להקטין את מה שהוא עבר ושייתן לי מקום להרגיש את כל התחושות הקשות שעולות בי. שזה עולה כדי להתנקות ולהשתחרר ועם כל חוסר הנוחות וכל התחושות הקשות שלא ייקח ממני את השיעור שלי.

הגדולה שלו, הוציאה אותי מאזור הנוחות שלי והפגישה אותי עם מקומות כואבים שלי. העניין הוא שפה בדיוק אנחנו גדלים וצומחים. שמישהו מסביבנו גדל, זה משפיע עלינו.

אחרי כמה ימים שהסכמתי להרגיש את אותן תחושות, כמובן שדברים השתחררו ושמחתי שעכשיו אנחנו מדברים באותה השפה, הוא ממש נשמע כמוני והתחלתי לאהוב את זה. הרי זאת הייתה התפילה שלי, שיפתח ויתחבר.

אנחנו כולנו מחוברים בתודעה אחת. אנחנו מושכים אחד את השני למעלה ולמטה. תנסו לחשוב על שינוי שאתם עשיתם בחיים ואיך הוא השפיע על הסובבים אתכם?

העניין זה להעז, לצאת מחוץ לקופסה, מחוץ לפחדים. אין גבול ליכולת ולדמיון. שרוצים לעשות צעד וחשים את ההתנגדות של הסביבה, זה בעצם הפחדים שלהם, הפחדים מהשינוי, מהגדולה שלך, מהגדולה שלהם.

נלסון מנדלה אמר “הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מידי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו-לא האפילה שבתוכנו שמפחידה אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת- איזה זכות יש לך לא להיות?

אתה הוא בן האלוהים. “ראש קטן” לא יציל את העולם. אין שום דבר נהור בלהצטמק כדי שהאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי להוציא לפועל את האור האלוהי הטמון בנו.

הוא לא נמצא אצל כל אחד מאתנו אלא אצל כולנו. ככל שניתן לברק שלנו להאיר, אנחנו מעניקים, בלי להרגיש, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד”.

זו השפעה של התודעה המשותפת, ברגע שאנחנו צומחים וגדלים אנחנו מושכים אחרים לצמוח ולגדול גם כן.

לכן כנסו פנימה, תשאלו את השאלה , מה אני רוצה? מה אני באמת רוצה? בעולם ללא מגבלות איך הייתי רואה את החיים שלי ומה הלב שלי קורה לי לעשות?

תקשיבו לו ללב. הוא יודע הכי טוב. פחות תקשיבו לרעשים החיצוניים של הסביבה, החברה ולכו עם הלב, עם התשוקה. שאנחנו מקטינים את עצמנו אנחנו לא עושים טוב לא לעצמנו ולא לסביבה.

תנו לעצמכם אישור להאיר את האור המיוחד שלכם, ללכת בגדול עם האהבות, התשוקות והרצונות שלכם.

“תשוקה היא נקודת ההתחלה של כל הישג, לא תקווה, לא משאלה, אלא תשוקה בוערת שגוברת על הכל”

ובתוך התשוקה נמצאת התשובה….