fbpx

שיעור עם הבת שלי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

היום היה לי שיעור חזק עם הבת שלי,
כבר כמה זמן אני שמה לב שהיא רק
רוצה לישון מחוץ לבית, אצל חברה.

אני בדרך כלל אמא ליברלית ,
ובאמת שאין לי בעיה עם זה.
אבל לאחרונה זה הרגיש לי שזה
הפך קיצוני, הרגיש לי שהיא בורחת ממשהו.

כל פעם שאמרתי לה לא, היא התחילה לריב איתי.
היום אחרי שאמרתי לה לא, היא נכנסה הביתה
בלי להסתכל לכיווני, בלי אפילו להגיד שלום.

בשלב מסויים היא נכנסה לשירותים והרגשתי
שהיא הלכה לשם, לא כדי להתפנות אלא כדי
לבכות.

קראתי לה ואמרתי שאני צריכה לשאול אותה משהו,
דיברתי בטון עדין כדי שתסכים
בכלל לדבר איתי ולא תדחוף אותי שוב מעליה.

היא יצאה ובאה אלי, בהתחלה בהתנגדות
ואז הושבתי אותה עלי ושאלתי אותה:
למה את רוצה לישון כל הזמן בחוץ ולברוח מהבית?

איך שאמרתי את זה היא התחילה לבכות,
בתוך החיבוק שלי בכתה ובכתה ואני רק ליטפתי.

אחרי כמה דקות של בכי אמרתי לה,
בגלל זה רצית לברוח? כדי לא להרגיש את העצב שעולה לך ?
אמרתי לה: תדעי לך שבורחים, העצב לא הולך לשום מקום, הוא בא איתנו. עכשיו שעצרת ובכית, איך את מרגישה?
יותר טוב היא אמרה והמשיכה לחבק,
ולבכות לסירוגין.

זו היתה עבורי למידה נוספת למה שאני יודעת,
אנחנו רצים חיים שלמים מלהרגיש את הרגש,
בונים אסטרטגיות איך לא להרגיש,
משלמים על זה מחירים כבדים בחיים!

והעניין שברגע שאנחנו מוכנים פשוט לעצור,
לא לברוח ולהרגיש, הכל משתחרר
ושם, שם נמצא החופש!
ברגע, מתחת לרגש….

היא נתנה לי נשיקה והלכה לשחק
אמרתי לה ״אל תברחי לי יותר, אני כאן בשביל לחבק אותך״